יצירה זו שמעתי בנסיעה, מבלי שהכרתיה קודם לכן. הצלילים הראשונים נסכו בי תחושה מוסיקלית של שמחה ובהמשך השרו בי גם רגשות מהולים בעצב. הדו שיח המוזיקלי ניווט אותי ליצירתה של המשוררת שיבטה טויו "אל תיפול רוחך", מתוך הספר "הבוקר בא תמיד". נזכור תמיד שאורהשמש יאיר לנו תמיד, שזור בנתיבים מוזיקליים, ויביאונו לחופי היופי והחופש.

מוחמד דרוויש בחר אותי והסכמתי, כי הוא מאוד מתאים לתקופה האיומה בה אנחנו חיים. לזה צרפתי את הקטע של אווה מריה של גונו ויוהאן סבסטיאן באך בביצוע ווקלי של בבובי מקפרין וצ'לו של יו יומה שנשמע לי שמיימי ומתאים. אווה מריה- תפילה למריה הקדושה אולי היא תביא עלינו את הגאולה

השיר נבחר כדי להזכיר לכולנו שהסוף ברור וידוע. ובדרך אליו, לחלק מאיתנו הזקנה קלה, מאידך, רבים אחרים סובליםמקשיים שונים "אדם זקן מה יש לו בחייו" מהווה מעין סיכום חיים, אוסף כל חייו דברים רבים, חפצים, חוויות, זכרונות ובני אדם, ובדרך הוא מזכיר את עונות השנההמקבילות לשלבי חיינו. הסוף הוא אחד, בין אם אתה עשיר, עני או חולה, כאן מתקיים שוויון מוחלט. במוזיקה של מארק אליהו יש כאילו שני פסי קול הבאים לידי ביטוי בשני מישורים. האחד קבוע לאורך כל היצירה נשמע כמו צעדים או פעימות לב במקביל המוזיקה מתחילה ברוגע ומעט כלים מוזיקלים. עם הזמן הופכת המוזיקה להיות אנרגטית יותרעם עוצמה רבה יותר ונוספים כלי נגינה. יש קטעים של רגיעה ומהם ישנה מעין התפרצות נוספת של שמחה שמעודדת לרקוד. בעיני המוזיקה של מארק אליהו משקפת את שירו של דוד אבידן. המחזוריות של המוזיקה משרתת את העובדה שדלת אחת נפתחת ואחרת נסגרת, לידה ומוות, ובמידה מסוימת אינסופיות.